בואו נדבר על זה – זו האחריות של כולנו! 

כמו במקרה של איה נאפה, ישנם לא מעט מקרים של פגיעה וניצול מיני המתרחשים לעיניי עדים ועדות, שלרוב אינם מתערבים/ות. 

מרבית בני ובנות הנוער לא תוקפים/ות אחרים/ות או נופלים/ות קורבן לניצול או לביריונות, אלא ״צופים/ות מהצד״ במתרחש.
לנערים ונערות שלל אתגרים וחסמים המונעים מהם/ן להתערב, ביניהם פחד מתגובת התוקף, אי הבנה של המקרה כסיטואציה של ניצול, אמונה שמישהו/י אחר/ת י/תעזור ועוד.


בדיוק כפי שאנחנו מלמדים/ות את ילדינו וילדותינו לשמור על הסביבה, לחצות את הכביש בביטחה או לאכול בריא, עלינו לחנך אותם/ן לאחריות חברתית; מתפקידנו ללמד אותם/ן להתערב כשהם עדים/ות לסיטואציה של פגיעה או ניצול, או כשהם/ן מזהים/ות היתכנות של אירוע כזה, בין אם מדובר בפגיעה בילד/ה חלש/ה, חרם על חבר/ה לכיתה או מקרה של ניצול מיני. חשוב שננחה אותם/ן כיצד להתערב ונצייד אותם/ן באפשרויות תגובה בטוחות-  כך נוכל למנוע את המקרה הבא!

איך עושים/ות את זה? 

בדיוק בשביל זה אנחנו כאן! 
הכנו לכם/ן קווים מנחים לשיחה בנושא. חשוב לציין שכפי שחינוך לשמירה על איכות הסביבה הוא תהליך מתמשך, המותאם לגיל ולהבנה של הילד/ה בכל שלב, כך גם פיתוח אחריות חברתית הוא תהליך שמלווה את הילד/ה מהילדות עד לגיל בגרות. בהתאם, מומלץ לקיים שיח בנושא בהזדמנויות שונות ולא להסתפק בשיחה חד פעמית.

אבל לפני הכל, בואו נבין מהם החסמים השכיחים להתערבות של בני ובנות נוער במצבים של פגיעה או ניצול:

טעות בזיהוי

לא תמיד קל לזהות מקרה של ניצול. לעיתים לא ברור אם הצדדים באים במגע מתוך רצון ובחירה חופשית או מתוך תחושה של הכרח. לפעמים מיתוסים וסטריאוטיפים מפריעים; אם היא התלבשה חשוף= היא רוצה לקיים מגע מיני עם כל אחד; היא שתתה אלכוהול= היא רצתה לזרום. כשאף אחד/ת לא מתערב/ת, מתחזקת האשליה שלא מתקיים מולי אירוע חריג.

פיזור אחריות

לכולנו יש נטייה טבעית לחשוב שמישהו/י אחר/ת כבר יתערב במקומנו. למשל, כשאנחנו שומעים/ות שוב ושוב קול בכי מהדירה של השכנים, אנחנו חוששים/ות שמשהו לא בסדר, אבל לרוב אומרים לעצמנו ששכן/ה אחר/ת בטח כבר התקשר/ה למשטרה.
דווקא באירוע עם עדים/ות רבים/ות, ישנה סכנה גדולה יותר שאף אחד/ת לא י/תתערב.
לכך נוספת התפיסה המוטעית ש"זה לא התפקיד שלי" להתערב בסיטואציה.

ציות לסמכות/השפעת המנהיג/ה 

למנהיג/ת הקבוצה ישנה השפעה רבה באירועי ניצול קבוצתיים. זו באה לידי ביטוי בהפעלת סנקציות על מי שמסרב/ת להשתתף/ת או על מי שעשוי/ה להתערב ולעצור את הפגיעה או לדווח עליה.

 

לחץ חברתי

גורם לכך שכל אחד מחברי וחברות הקבוצה מרגיש/ה מחויבות לפעול בהתאם לנורמות הקבוצתיות המקובלות, ולא לפי כללי המוסר החברתיים. נער/ה שרואה שאף אחד/ת מהחברים/ות לא מתערב/ת, מרגיש/ה שהתערבות תסמן אותה/ו כחריג/ה או לא ״קול/ית״.
לכך נוסף הלחץ של נערים רבים להוכיח ״גבריות״ בכל סיטואציה;  לרצות מין תמיד או לפרגן לחבר שרוצה במין. 

 

דה הומניזציה

אחד הגורמים המכריעים להשתתפות של ילדים/נוער/בוגרים במעשה של ניצול או פגיעה. דה הומיניזציה היא תהליך שבו נשללת אנושיותו של אדם וזהותו מטשטשת עד לכדי ניכור רגשי ממנו, המנטרל את רמת השיפוטיות והמוסריות כלפיו ומבטלת את חומרת הפגיעה בו.
בני ובנות נוער עלולים להתאכזר לנער/ה ולעשות להם דה-הומניזציה רק כי הם שונים/ות מהם/ן: כי הוא/היא נמוכים, שמנים, להט״בים, בעלי תחומי עניין אחרים, מופנמים, בעלי נכות וכו׳.

 

פחד מההשלכות  

נערים ונערות רבות, כמו כולנו, עשויות לחשוש מההשלכות של ההתערבות שלהן/ם - מה אם ההתערבות שלנו תוביל לאלימות? אולי הקבוצה תתקומם נגדנו? מה אם נתוייג כטיפש/ה של החבורה?

 

מחסור בכלים פרקטיים 

להענקת סיוע ועצירה של הסיטואציה.

לדעת כיצד לפעול כדי לסייע

להרגיש אחריות להעניק סיוע

לזהות את המתרחש כאירוע של פגיעה או ניצול

בכדי שנער/ה יתערבו עליהם/ן:

כיצד נסייע להם/ן ונעודד אותן/ם להתערב:

נעביר מסר של הזדהות עם החסמים הטבעיים של כולנו, המקשים עלינו להתערב. חשוב שלא נבטל את קיומם של החסמים או נציג 

אותם כלא לגיטימיים, אלא נלמד את ילדינו וילדותינו להתערב למרות הקושי. 

 

נציג את ההתערבות כאקט פרקטי בר יישום וניתן ידע מעשי, כדי שיוכלו לדמיין עצמם/ן מתערבים/ות.
רצוי שנבהיר כי ישנן מגוון 
דרכים להתערב וזכות הבחירה בידיהם/ן בכל סיטואציה. 

 

נפשט את הנושא; נסביר להן/ם כי אנחנו לא מצפים/ות מהם/ן לשנות את העולם. חשוב שכל אחד/ת ת/יתרום קצת - ביחד 

ניצור שינוי! דברו על הנושא כך שהנער/ה יוכלו לדמיין עצמם עושים משהו אחד קטן.  

 

נדבר על אמפתיה. כהורים, יש לנו תפקיד מרכזי בהעברת מסרים של גילוי אמפתיה, עזרה לזולת וקידום תקשורת בינאישית 

רגישה, הרואה את האחר/ת ומתחשבת בצרכיו/ה. הנחו את ילדיכם וילדותיכם לשים עצמם/ן בנעליהם/ן של אחרים/ות; אם המנוצל/ת היה אדם קרוב אלי, איך הייתי מרגיש/ה? 

 

נאמין בכוחנו לשנות ולעצור מקרים של פגיעה וניצול מיני. כשאנחנו, כהורים, נאמין ביכולתנו לפעול לשינוי, נצליח להעביר את המסר 

גם לילדים ולילדות שלנו. 

בואו נתחיל!

אם אתם/ן עדיין לא בטוחים/ות כיצד לגשת לנושא, איך להתחיל בשיחה או מה לומר קודם, הנה כמה הצעות מאיתנו:

פתיח

אפשרות א': נצלו הזדמנות לשיח סביב אירוע אקטואלי של פגיעה או ניצול

לדוגמא: האם שמעת על האירוע שהיה אתמול בחדשות? מה את/ה מרגיש/ה לגבי זה? מה חשבת על התוקף ומה דעתך על החבר'ה שהיו מסביב ולא אמרו כלום?

אפשרות ב': נשתף באירוע מגיל ההתבגרות שלנו

לדוגמא: את/ה יודע/ת שכשאני הייתי בתיכון, היה מקרה בשכבה שלי שמישהו נפגע/ה ולא עשיתי דבר בשביל למנוע את זה.. לא בגלל שהייתי מישהו/י רע, בגלל...

 

אפשרות ג': נשאל אותם/ן על חוויות שלהן/ם

לדוגמא: האם קרה לך שחווית משהו לא נעים והיו שם אנשים שלא התערבו לעזור לך? האם נתקלת במקרה שראית מישהו/י נפגע/ת- ולא התערבת? או שחבר/ה סיפר/ה לך שהיא נפגע/ה ולא התערבת?

01

מסרים מרכזיים

הציגו את המצב הקיים

לדוגמא: במרבית המקרים של פגיעות וניצול יש מי שעדים/ות לאירוע ולא מתערבים/ות.

למה את/ה חושב שזה קורה? פחד? בושה?..

גלו אמפתיה ונרמלו את הסיטואציה

לדוגמא: לכולנו יש את התחושות האלה והם לגיטימיות, זה לא פשוט להתערב כשאנחנו מזהים/ות מצוקה, לא בגלל שאנחנו א.נשים לא טובים/ות, אלא בגלל קיומם של חסמים.

המשיכו למסר

לדוגמא: האם יש לנו אחריות כמי שרואים/ות את הסיטואציה להתערב? האם את היית רוצה שמישהו שרואה אותך חווה פגיעה או ניצול יתערב? למה זה חשוב?

02

 כלים מעשיים

התערבות ישירה

כשאנחנו חושבים על התערבות, אנחנו בדרך כלל מדמיינים/ות עימות ישיר עם התוקף/ת, מה שמגביר את החשש שלנו. אין ספק שהתערבות ישירה היא אפקטיבית, אך יש בה מידה של סיכון ולכן נפעל כך רק שאנחנו מרגישים/ות לגמרי בטוחים/ות.

התערבות עקיפה

נעשית בסיוע של אחרים/ות: החבר/ה הכי טוב/ה שלי, הברמן/ית העובד/ות במקום או כל אדם שנמצא בסביבה. כוחה של קבוצה חזק הרבה יותר מכוחו של היחיד במקרה כזה.

 

הסחת דעת

לפעמים הפרעה רגעית לסיטואציה יכולה להפסיק אותה. נסב את תשומת לבו/ה של התוקף/ת לעניין אחר. למשל: ״גררו לך את האוטו״ או ״אמא שלך בטלפון״. 

03

לסיכום

האינטואיציה שלנו יודעת לזהות מצבים של פגיעה וניצול מיני. לא נוח לנו לראות חבר מנצל בחורה שיכורה במסיבה וצורם לנו כשמישהו/י מצלם/ת מגע מיני ללא רשות. חשוב שנהיה קשובות/ים לתחושת הבטן שלנו ולא נתעלם ממנה.

 

לכל אחד ואחת מאיתנו יש אחריות לפעול וגם את היכולת לעשות זאת. מספיקה פעולה אחת פשוטה כדי לעצור את הסיטואציה, בין אם בדרך ישירה, עקיפה או על ידי הסחת דעת. במידה שאנחנו חוששים מתגובה אלימה, זה בסדר ואפילו עדיף שנזעיק לזירה גורמים מקצועיים כמו איש/ אשת מקצוע, מבוגר/ת אחראי/ת או משטרה.

 

נכתב ע"י אדוה ברקוביץ' רומנו וד"ר נילי כהן רוכברגר
עריכה: חלי כוגן

רוצים/ות כלים נוספים לשיח עם בני/ות נוער?
צרו איתנו קשר: עתר רוזנפלד 052-3852404   hasbara@todaango.org.il

תמכו בפעילותנו

ICONArtboard 2 copy_2x.png
ICONArtboard 2 copy 2_2x.png

הרשמו לעידכונים

ליצירת קשר 

© הזכויות שמורות לעמותת תודעה

  • Facebook - Black Circle
  • YouTube
  • Instagram

האתר נבנה על ידי סטודיו -Tribe