מיזם נקודת מפנה

נקודת מפנה- תוכנית ארצית למניעת כניסה למעגל הזנות וצריכת זנות בקרב בני נוער וצעירים. פרויקט נקודת מפנה עוסק בחינוך ובמניעה של נערות ונערות, הלוקחים חלק במסגרות רווחה, להגיע להתנהגות מינית מסוכנת, אלימות מינית וניצול מיני.

אודות התכנית

במסגרת התכנית אנו מפיקים ימי חשיפה במחוז / ברשות (בין 80 ל-200 משתתפים), בהם משולבים עו"סים מהמחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות, פיקוח מחוזי, עובדי מסגרות קהילתיות ו/או חוץ ביתיות ואנשי מקצוע שונים שיופנו על ידי המשרד. ימי החשיפה כוללים  הצגה  בשם "נערה ללא שם" - הצגה מקורית במהלכה הצופים מקבלים הצצה ל-7 תחנות בחייה של הגיבורה, ורואים איך היא הופכת לאט לאט מילדה נורמטיבית ושמחה לנערה החווה ניצול מיני וזנות. ההצגה מעוררת אמפטיה עם נפגעת מצמצמת תפיסות של האשמת הקורבן ומעודדת הבנה של אחריות חברתית, זאת לרבות שיח מונחה ומותאם קהל תוך כדי ההצגה וקיום דיון לאחריה. לאחר מכן, בכל יום עיון מתקיימות שתי הרצאות התואמות לקהל היעד, בנושא של ניצול ואלימות מינית.

 

כמו כן, אנו מקיימים סדנאות לנוער במסגרות רווחה. כל סדנה כוללת 5 מפגשים בני שעה וחצי, כאשר מנחה מקצועית שעברה הכשרה של העמותה מעבירה סדנאות אלו. בין התכנים שכלולים אנו עוסקים בנושאים הבאים: זהות אישית, גיל ההתבגרות ומיניות, מהי מיניות בריאה וטבעית בגיל ההתבגרות, חשיבה ביקורתית על מגדר ומיניות, מיומנות בקבלת החלטות באשר לדילמות מיניות, זנות, הכרה בטראומה אישית ואקטיביזם ויצירת שינוי.

 

בנוסף, נעשה שימוש בכלי הייחודי שפותח על ידי העמותה בשם ׳סטוריז׳, סימולטור טכנולוגי אינטראקטיבי המאפשר לנוער לתרגל מיומנויות ולקבל ידע על מיניות ומניעת ניצול מיני במהלך מפגש קבוצתי, ובשימוש עצמי בטלפון הנייד. המשחק מבוסס על סיפורי קומיקס אינטראקטיביים. כמו כן, התוכנית מפעילה קורסים בני שישה מפגשים לאורך שעה וחצי, לצוות הטיפולי המלווה את הנוער ולצוותים חינוכיים בבתי ספר, הלוקחים חלק במיזם המועברים ע"י המנהל המקצועי של העמותה ועוסקים בהכרות עם תופעת האלימות והניצול המיני בקרב בני נוער, מיניות והצטלבות מיקומי שוליים, טראומה מינית וזנות-COMPLEX PTSD ורה ויקטימיזציה, זיהוי של כניסה למיניות מסוכנת, ע"ס מודעת עוני ככלי למניעת כניסה לעולם הניצול המיני, פרקטיקום ועוד.

 

רציונל התכנית

  • הכניסה לעולם הזנות מגיעה מרקע מורכב של הצטלבות מיקומי שוליים, הכולל: מגדר, עוני, דיכוי ואפליה על רקע מוצא ו/או נטייה מינית, רקע של טראומה מינית ועוד.

  • בגיל ההתבגרות עיקר הנערות הנמצאות בזנות למעשה "עושות שימוש מיני בגוף תמורת דברים" (ליאור אמיתי, 2015) – בגדים, אלכוהול, סיגריות, סמים, טלפונים ניידים, מסעדות, אוכל ומגורים. במקרים רבים הנערות אינן רואות את עצמן כמי שעוסקים בזנות ויש לכך חשיבות רבה בכל שקשור לטרמינולוגיה, אשר צריכה להיות מונגשת ומותאמת לתפיסתן ומצבן.

  • זיהוי מוקדם ומדויק אודות מצב הנערה בקרב העובדות הסוציאליות, כמו גם הענקת כלים לטיפול בנערות על רצף הזנות הינם חושבים לאין שעור על מנת שיוכלו להנגיש את הטיפול והמענה המותאמים ביותר עבור אותן נערות.

  • טראומה מינית – יוצרת בקרב חלק מהנערות מנגנון פסיכולוגי של קורבנות חוזרת. אי לכך, אחד העקרונות החשובים בתוכנית הוא טיפול מודע טראומה, זיהוי ומתן מענה וטיפול לנפגעות (באמצעות הפנייה לגורמים מומחים בקהילה או במסגרת חוץ ביתית)

  • עוני – נערות בעלות קרקע מכינה לשימוש בגוף תמורת אתנן (פגיעה מינית, הזנחה, אלימות במשפחה) אשר מצויות במצבים של עוני נקלעות לעולם הזנות כדרך לשרוד, לעיתים לטובת מזון, לעיתים תמורת קורת גג ולעיתים לטובת ניסיונן להשתייך דרך צריכת מותגים וסמלי סטטוס (כלומר, כדי להיות מקובלת – היא צריכה להראות ולהתלבש באופן מסוים). לאור זאת, מרכיב חשוב בתוכנית ההתערבות הוא ניתוח המצב הסוציו אקונומי של הנערה/ צעירה ומשפחתה וחיבור למענים קיימים לסיוע, תיווך וסינגור. התוכנית תשים דגש ותכלול חיבורים לפיתוח משאבים כלכליים – כגון הקניית מיומנויות למידה ותעסוקה. 

  • קידום מיניות בריאה – אין ספק כי מסרים חברתיים ביחס לסקסואליזציה של נערות וצעירות, כלומר שהגוף שלהן הוא חפץ מיני המיועד לסיפוק האחר, הינם בעלי השפעה מכרעת בפנייה לאפיק זה כדרך הישרדות אפשרית. בשל כך חשוב לייצר שיח פתוח על מיניות, פיתוח חשיבה ביקורתית, העצמה מינית ופיתוח יכולת קבלת החלטות ביחס למיניות. התוכנית תכלול מתן כלים והגברת היכולת של צוותים לשוחח על מיניות, כמו גם הנגשה של כלים טכנולוגיים בהם הנערים והנערות יכולים לקבל מידע ולתרגל קבלת החלטות.

  • שינוי תפיסה חברתית – התפיסה הציבורית הרווחת היא כי נערות וצעירות בזנות בוחרות באופן פתולוגי ב"מקצוע" זה. תפיסה זו אשר מתייחסת למרכיב הבחירה כמרכיב עיקרי מתעלמת מההקשר הפרטני (מציאות חיים וחוויות חיים) ומההקשר החברתי (מסרים חברתיים ונרמול צריכת שירותי מין). התוכנית תתמקד בשינוי התפיסה החברתית במטרה להכחיד תפיסות שיפוטיות כגון האשמת הקורבן ולהעלאת מודעות על מנת לעודד גילוי אמפטיה לפרקטיקת ההישרדות של הנערות הנמצאות על רצף הזנות.

  • שותפות בקשר – הנערה היא מומחית לחייה ולכן ההתערבות תחזק את השמעת הקול וקבלת החלטות משותפות בתהליך.

  • הזירה הדיגיטלית – בשנים האחרונות הזנות עברה מהזירות הפתוחות (רחוב, חדרים, דירות דיסקרטיות) לזירה הדיגיטלית אשר מתווכת בין צרכני הזנות לנערות ולצעירות. התוכנית שמה לה ליעד לפתח שיתופי פעולה עם מוקד 105 וגורמים רלוונטיים נוספים על מנת לייצר יישוג אקטיבי ומנגנון לזיהוי נערות המנוצלות בתעשייה זו.

  • מניעת צריכת זנות – 30% מצרכני הזנות התחילו לעשות זאת לפני גיל 18. שיח חברתי, מסרים מיניים מעוותים, סקסואליזציה של נשים וצריכת (או היחשפות ל) תכני פורנוגרפיה מגיל צעיר מהווים קרקע מכינה לנרמול צריכת שירותי מין ואובייקטיפיקציה של הגוף. לפיכך עולה צורך אמיתי לקיים הסברה סביב מניעת צריכת זנות עם נערים וצעירים באמצעות שיחות סביב מיניות בריאה, העלאת המודעות לגורמים אשר מובילים לכניסה לעולם הזנות ובהשלכות של צריכת זנות ברמה האישית, החברתית והחוקית.

  • מרכז ידע  – מיזוג ידע והמזגה והנגשתו לקהילה האקדמית ואנשי המקצוע תוך יצירת שיתופי פעולה עם גורמים רלוונטיים.

  • שירות מותאם אוכלוסייה – התוכנית תפתח תכנים מותאמים לחברה הערבית, לחברה החרדית/דתית ולקהילת הלהט"ב.

 

אוכלוסיית היעד

נערות ונערים מגיל 10, צעירות וצעירים הנמצאים בסיכון לכניסה לעולם הזנות/נמצאים בתחילת רצף הזנות.

  • נערים וצעירים – צרכני זנות עתידיים או בפועל

  • עובדות סוציאליות המעניקות שירותים לאוכלוסייה הנ"ל

  • הורים

  • קהילה

  • צוותים